Breaking the Language Barrier

נדרים דף סו ע"ב

ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל נסיב איתתא אמר לה בשילי לי תרי טלפי בשילה ליה תרי טלפי רתח עלה למחר אמר לה בשילי לי גריוא בשילה ליה גריוא אמר לה זילי אייתי לי תרי בוציני אזלת ואייתי ליה תרי שרגי אמר לה זילי תברי יתהון על רישא דבבא הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא אזלת ותברת יתהון על רישיה אמר לה מה הדין דעבדת אמרה ליה כך ציוני בעלי אמר את עשית רצון בעליך המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא

Nedarim 66b

There was once a man who moved from Bavel to Israel. He married an Israeli girl, but he and his wife spoke different dialects of Aramit.
One day, he came home from work pretty hungry. "Honey," he told his wife, "Can you cook me a couple of lentils?"
"Sure," she said, and cooked him two lentils.
The next day, he came home from work hungry and annoyed at his incompetent wife. "This time, cook a ton!" So she cooked a barrel full of lentils for him.
"Go get two melons from the supermarket!" he told his wife, giving up on her ability to cook.
"Sure, honey!" she said, and came back with two candles.
When she came back from the supermarket with candles, he lost his temper. "GO SMASH THOSE CANDLES ON THE HEAD OF THE DOORPOST (bava)!" he shouted at her.
Teary eyed and heartbroken, but determined to please her husband and fulfill his request, she went and smashed the candles on the local Rabbi, Bava b. Buta's head.
"Why??!" R Bava b. Buta asked her, bewildered.
"I'm sorry, k'vod harav, but my husband told me to! I just wanted him to be happy!" she explained through tears.
"In that case," the Rav told her, "May you merit to two sons as great as Bava b. Buta!"

 

Supply & Demand

יומא לח.

 תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת כששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו שנאמר (ישעיהו מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וחזרו בית גרמו למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרן ובאו בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה ר' יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} בכך ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים זה ניזונין לקיים מה שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל

 Yoma 38a
The Garmu family was proficient in baking the lechem hapanim for the Bet Hamikdash, and they refused to teach anyone else their methods. [Fed up with their hold on the practice,] the Rabbanim imported experts from Alexandria, Egypt to replace them. They were able to bake bread like the Garmu family, but they couldn't maneuver the equipment properly. The Alexandrian lechem hapanim would spoil, but the Garmu family's wouldn't. The Rabbanim saw that they were out of options and invited the Garmu family back to their position. They refused. The Rabbanim doubled their wages, and they accepted. They were originally paid 12 maneh for a job and now it became 24. (Ribbi Yehuda says that they were originally paid 24 and now it became 48.)
"Why don't you teach anyone else your proficiency?" The Rabbanim asked them.
"We have a tradition that the Bet Hamikdash will one day be destroyed. We are concerned that our expertise will be used in houses of idol worship if its secret leaves our family, so we guard it jealously."
They themselves never ate fine bread in their home, so nobody could suspect them of utilizing their skills for their own benefit. 

The mishnah quotes this as an example of a family that was remembered negatively. Although their jealously was properly motivated (which was to their merit, according to the berayta) their approach was wrong. And their fee was undoubtedly obscene. A"A uses this as a classic example of people who take the phrase "לעסוק בדברי תורה" the wrong way. 

Sincerity

עבודה זרה יח.

תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי <אחי> אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא אמר לו כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי 

Avoda Zara 18a

When Ribbi Yose b. Kisma was sick, Ribbi Chanina b. Teradyon went to visit him.
He said to him, "Chanina, brother, don't you know that this empire (Rome), was sent by heaven to rule over us- they destroyed His home and burnt His temple and murdered his righteous ones and wore away at His wonders and is still around and about? I heard that you're still teaching Torah to the masses with a Sefer Torah at hand!"
Ribbi Chanina responded: "Mercy will come from Above."
"I'm speaking logically to you and that's how you respond?! I'll be surprised if they don't burn you and your Sefer Torah at stake sooner or later!"
"Ribbi, what's my deal when it comes to the world to come?" Ribbi Chanina asked him.
"Well, do you have any [good] deeds?"
"Once," Ribbi Chanina said, "the money I was gonna blow on booze for Purim got mixed up with the money I intended to give to charity. I distributed the entire sum to the poor."
"If that's so, your share will be the same as mine."

A"A always asks: Here we have Ribbi Chanina, one of the tana'im, who was willing to put his own life on the line to teach Torah to the masses. He belonged to one of the greatest generation of scholars we have had throughout history. Is this really what earned him a portion in olam haba? A couple of bucks that went to charity instead of boozing up?
A"A answers that this wasn't his only good deed. However, it was an act that was performed with complete sincerity. He had no ulterior motives when he distributed this money to charity- no one would have known better and he could have at least taken out part of that sum that he knew he was planning on spending for himself. Harmbam describes Ribbi Chanina's act as being, "בתכלית השלמות האפשרית"  - completely and entirely sincere (Perush Hamishnayot, end of Makkot).
Mitzvot aren't all or nothing- even one act can earn a portion of olam haba. However, sincerity and motive are undoubtedly taken into account. 

Lost in Translation

פסחים מב.

אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו דרשה רב מתנה בפפוניא למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו ואתו לגביה ואמרו ליה הב לן מיא אמר להו אנא במיא דביתו אמרי 

Pesachim 42a 

Rav Yehuda said: "A woman should only bake matzot with mayim shelanu."
Rav Matna taught this halacha to the people of Papunia. The next morning, the whole town knocked on his door.
"Give us some of your water!" they demanded!
"Why do you want our water?!" he asked them.
"You said, 'You must use mayim shelanu - our water - to make the matzot.' We would like some of your water to use to bake matzot like you taught us!" 
"No you idiots, not 'our water'! I meant mayim shelanu - water that was drawn the night before! 'Lanu' means 'slept', like the Aramaic word 'bitu'!"
"Ooooooooooooooooooooooooooohhhhh" the people of the town collectively said.

Amelia Bedelia would have fit right into this town. And if I had to guess, I would presume that Rav Matna was probably exceedingly elaborate when he taught classes in Papunia from then on.

Ribbi Yehuda b. Betera and the Greedy Arami

פסחים ג:

ההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים אמר כתיב (שמות יב) כל בן נכר לא יאכל בו (שמות יב) כל ערל לא יאכל בו ואנא הא קאכילנא משופרי שופרי אמר ליה רבי יהודה בן בתירא מי קא ספו לך מאליה אמר ליה לא כי סלקת להתם אימא להו ספו לי מאליה כי סליק אמר להו מאליה ספו לי אמרו ליה אליה לגבוה סלקא אמרו ליה מאן אמר לך הכי אמר להו רבי יהודה בן בתירא אמרו מאי האי דקמן בדקו בתריה ואשכחוהו דארמאה הוא וקטלוהו שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא שלם לך ר' יהודה בן בתירא דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים

Pesachim 3b

There was was an Arami who would hang out in Yerushalayim around Pesach time and eat the korban pesach.
He would boast, "The Torah says, 'A non-Jew may not eat from it' and 'An uncircumcised person may not eat from it' yet I eat from the best of the best!"
Ribbi Yehuda b. Betera told him, "The best of the best, huh? Have they ever given you from the tail-fat?"
"....no." The Arami told him.
"They're just messing with you. They know you're not one of us. That's why they don't give you from the tail-fat, the best part of the sheep!" [In reality, the tail-fat gets burned on the mizbeach; any Jew at the time would know that.] Next time you go, ask them for some tail-fat!"
The next year, he asked for some tail-fat.
"Who told you to ask for tail-fat?" the people of Yerushalayim asked him.
"Your... um I mean OUR great sage, Ribbi Yehuda b. Betera!"
"This don't make no sense...." they said. They checked him and found out that he was an Arami. They responded by executing him. (Some say because גוי שגזל חייב מיתה, although it might have also been because they were pissed off at him for screwing with them all these years.)
They sent a thank-you message to Ribbi Yehuda b. Betera: "You reside in Netzivin, but your traps are set in Yerushalayim!"