יומא לח.
תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת כששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו שנאמר (ישעיהו מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וחזרו בית גרמו למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרן ובאו בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה ר' יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} בכך ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים זה ניזונין לקיים מה שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל
Yoma 38a
The Garmu family was proficient in baking the lechem hapanim for the Bet Hamikdash, and they refused to teach anyone else their methods. [Fed up with their hold on the practice,] the Rabbanim imported experts from Alexandria, Egypt to replace them. They were able to bake bread like the Garmu family, but they couldn't maneuver the equipment properly. The Alexandrian lechem hapanim would spoil, but the Garmu family's wouldn't. The Rabbanim saw that they were out of options and invited the Garmu family back to their position. They refused. The Rabbanim doubled their wages, and they accepted. They were originally paid 12 maneh for a job and now it became 24. (Ribbi Yehuda says that they were originally paid 24 and now it became 48.)
"Why don't you teach anyone else your proficiency?" The Rabbanim asked them.
"We have a tradition that the Bet Hamikdash will one day be destroyed. We are concerned that our expertise will be used in houses of idol worship if its secret leaves our family, so we guard it jealously."
They themselves never ate fine bread in their home, so nobody could suspect them of utilizing their skills for their own benefit.
The mishnah quotes this as an example of a family that was remembered negatively. Although their jealously was properly motivated (which was to their merit, according to the berayta) their approach was wrong. And their fee was undoubtedly obscene. A"A uses this as a classic example of people who take the phrase "לעסוק בדברי תורה" the wrong way.
