The Angel of Death

עבודה זרה דף כ ע"ב

אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות 

Avoda Zara 20b 

It is said of the Angel of Death that he is covered in eyes. At the time that an ill person is ready to die, he stands at the head of the sick person with a sword in his hand. One drop hangs at the tip. The sick person's jaw drops in fear, and the drop falls in. That one drop kills the individual, causes the individual to rot, and their face to go white. 

This gemara is rife with imagery, but has halacha lemaase ramifications as well: When someone passes away at home, it is customary to dispose of all the water in the house. One of the reasons given for this practice is because we are afraid that perhaps a drop of the Angel of Death's horrible toxin diffused into it (בית יוסף יו"ד ס"ס שלט). 

Handsome soldiers and crucified prisoners

תוספות קידושין דף פ ע"ב ד"ה כי ההוא מעשה

מעשה באשה אחת שהיתה בוכה ומתאוננת על קבר בעלה והיה שם אדם אחד שהיה שומר תלוי אחד וצוה לו המלך לשומרו ובא אצל האשה ופיתה אותה ושמעה לו וכשחזר אצל התלוי לא מצאו והיה מצטער מאד מפחד המלך אמרה לו האשה "אל תירא קח בעלי מקברו ותלהו במקומו" ואפיקתיה לבעלה ותלהו. הרי לך שאפילו בשעת אנינות נתגבר יצרה עליה

Tosafot Kiddushin 80b 

Once upon a time, there was a woman crying over the fresh grave of her recently deceased husband. Nearby, a Roman soldier was on guard-duty watching a crucified prisoner. The two exchanged nervous glances, began flirting, and ended up running off to spend the night together.
After returning to his post, the soldier found that his crucified prisoner had gone missing.
"Oh no!" he declared. "The captain will have my head for this!"
"Don't worry," his new acquaintance comforted him, "Just dig up my husband and put his body up on the cross instead. Nobody will know the difference!"

I don't think A"A has ever showed us a more disturbing story in the Talmud than this one. I feel shivers down my spine every time he tells it over. Between the grieving wife running off with a Roman soldier, the missing crucified prisoner, and the exhumed husband, it is difficult to pinpoint which part of this story is truly most horrifying. 

Dating Rav's Daughter

יבמות מה.

ואף רב מורה בה היתירא
דההוא דאתא לקמיה דרב אמר ליה "<עובד כוכבים> {גוי} ועבד הבא על בת ישראל מהו?"
 אמר לו "הולד כשר"
אמר ליה "הב לי ברתך!"
"לא יהיבנא לך!"
אמר שימי בר חייא לרב "אמרי אינשי גמלא במדי אקבא רקדא הא קבא והא גמלא והא מדי ולא רקדא"
א"ל "אי ניהוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי"
א"ל "אי הוה כיהושע בן נון אי מר לא יהיב ליה אחריני יהבי ליה האי אי מר לא יהיב ליה אחריני לא יהבי ליה!"
לא הוה קאזיל מקמיה יהיב ביה עיניה ושכיב 

Yevamoth 45a

Rav was also of the opinion that if the father of a child is not Jewish, the child is not a mamzer. One guy (who had a non-Jewish father) once asked Rav, "Am I a mamzer or am I kasher?"

"You're okay." Rav told him.

"Great," the guy responded to him, "I want to marry your daughter!"

"I'm not giving you my daughter." Rav retorted. 

Rav Shimi b. Hiya told Rav, "Put your money where your mouth is!"

"Even if this guy was the next Yehoshua bin Nun I wouldn't give him my daughter!" Rav declared.

"If I was the next Yehushua bin Nun," the guy told him, "I wouldn't need your daughter! I could have any girl I wanted!"

The guy wouldn't get out of Rav's face, so Rav gave him a dirty look and he died. 

Moral of the story: Don't be too persistent when you ask out Rav's daughter or he'll literally (well, maybe not literally) stare you to death. 

Buried Alive

מסכת שמחות ריש פרק ח

יוצאין לבית הקברות ופוקדין כל המתים עד שלשים יום, ואין חוששין משום דרכי האמורי. ומעשה שפקדו אחד אחר שלשים יום, וחיה עשרים וחמש שנים ואחר כך מת, ואחר הוליד חמשה בנים ואחר כך מת.

Masechet Semachot Ch. 8

One may go to the cemetery and check up on the deceased 30 days after burial, and we are not concerned that this practice stems from non-Jewish customs. They once checked up on a dead guy 30 days after they buried him, [found him to be alive,] and he lived for another 25 years. There was another guy who fathered five children.

In the 18th century, a government in Europe tried to pass legislation that would delay the burial of a deceased person for a few days to confirm that he is indeed as dead as a doorknob. Moses Mendelssohn tried to use this berayta as a proof that this claim is, in fact, a legitimate one and that the European law should be observed as a measure of pikuach nefesh. The Chattam Sofer and others argued that even though one or two incidents have indeed occurred, they are not definitive enough to require us to disregard the halacha that instructs us to inter the deceased immediately. (The teshuvot can be found in the Pitchei Teshuva Y"D 357:1)